במחקר שממצאיו פורסמו בכתב העת 'JAMA Cardiology' מטרת החוקרים הייתה לקבוע כיצד היקף שריר הלב הוויאבילי וזה שאינו ויאבילי עשוי להשפיע על היעילות של התערבות כלילית מלעורית (PCI), הפרוגנוזה, ושיפור התפקוד של החדר השמאלי של הלב.
עוד בעניין דומה
כרקע לכך, מציינים החוקרים כי בניסוי Revascularization for Ischemic Ventricular Disfunctionי(REVIVED-BCIS2) נמצא כי PCI לא שיפרה את התוצאים בחולי ischemic left ventricular dysfunction. עם זאת, במחקרם הנוכחי מציינים החוקרים כי עדיין לא ברור האם ישנה תועלת פרוגנוסטית בבדיקת ויאביליות של שריר הלב בחולים אלו, או יכולת לאתר תת-אוכלוסייה העשויה להפיק תועלת מ-PCI.
לצורך כך, החוקרים ערכו אנליזה של תת-קבוצה שהוגדרה מראש אשר כללה משתתפים ממחקר קליני אקראי, פרוספקטיבי, ובתווית פתוחה. גיוס המשתתפים נערך בתקופה שבין ה-28 באוגוסט 2013 ל-19 במרץ 2020, וחציון המעקב עמד על 3.4 שנים (טווח בין-רבעוני 2.3-5.0 שנים). במחקר השתתפו 40 מרכזי טיפול שניוני ושלישוני מבריטניה.
ההקצאה האקראית כללה בסך הכל 700 חולים, כאשר 610 מתוכם אובחנו עם מקטע פליטה של חדר שמאל הנמוך מ-35% או שווה ל-35%, מחלת עורקים כליליים נרחבת, ועם עדויות ויאביליות של לכל הפחות 4 מקטעי שריר לב עם הפרעה תפקודית במנוחה, אשר עברו core laboratory באופן סמוי לאפיון הוויאביליות. אנליזת הנתונים נערכה החל מה-31 במרץ 2022 ועד ל-1 במאי 2023, והתערבות המחקר הוגדרה כ-PCI בנוסף לטיפול הרפואי המיטבי.
החוקרים ערכו אנליזת core laboratory סמויה של סריקות תהודה מגנטית לבבית ו-dobutamine stress echocardiograms לצורך כימות היקף שריר הלב הויאבילי וזה שאינו ויאבילי, המבוטא כאחוז מוחלט ממסת החדר השמאלי. התוצא הראשוני של אנליזת תת-קבוצה זו היה תוצא משולב של תמותה מכל סיבה או אשפוז בשל אי ספיקת לב. התוצאים השניוניים היו תמותה מכל סיבה, תמותה קרדיווסקולרית, אשפוז בשל אי ספיקת לב, ושיפור בתפקוד החדר השמאלי לאחר 6 חודשים.
מנתוני החוקרים עולה כי גילם הממוצע (סטיית תקן) של המשתתפים עמד על 69.3 (9.0) שנים. קבוצת ה-PCI מנתה 258 גברים (87%), וקבוצת הטיפול הרפואי המיטבי מנתה 277 (88%) גברים. התוצא הראשוני נצפה בקרב 107 מתוך 295 משתתפים שהוקצו ל-PCI, וב-114 מתוך 315 המשתתפים שהוקצו לטיפול רפואי מיטבי בלבד.
עוד עולה מתוצאות החוקרים כי לא נצפתה אינטראקציה בין היקף האזור הוויאבלי וזה שאינו ויאבילי בשריר הלב לבין השפעת ה-PCI על התוצא הראשוני או השניוני. כמו כן, בבחינת אוכלוסיית המחקר הכוללת נמצא כי היקף שריר הלב הויאבילי לא נקשר עם התוצא הראשוני (יחס הסיכונים על כל עלייה של 10%, 0.98; רווח בר-סמך של 95%, 0.93-1.04) או לכל תוצא שניוני. עם זאת, נמצא כי היקף האזור שאינו ויאבילי בשריר הלב נקשר עם התוצא הראשוני (יחס הסיכונים, 1.07; רווח בר-סמך של 95%, 1.00-1.15), תמותה מכל סיבה, תמותה קרדיווסקולרית, ועם שיפור בתפקוד החדר השמאלי.
לסיכום, ממצאי החוקרים מדגימים כי בדיקת ויאביליות של שריר הלב אינה מזהה חולים עם קרדיומיופתיה איסכמית העשויים להנות מ-PCI. בנוסף, החוקרים מוסיפים כי היקף שריר הלב שאינו ויאבילי, אך לא היקף שריר הלב הויאבילי, נקשר עם שרידות ללא אירועים ועם הסבירות לשיפור בתפקוד החדר השמאלי.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
