אלירוקומאב

השפעת הטיפול באלירוקומאב-פראלואנט על אירועים קרדיווסקולריים לאחר ניתוח מעקפים

במחקר נבחנה התועלת הקלינית של הוספת פראלואנט לסטטינים במטופלים עם תסמונת כלילית חריפה שעברו ניתוח מעקפים

שלבים ראשונים בניתוח מעקפים (מקור צילום: ויקיפדיה)
שלבים ראשונים בניתוח מעקפים (מקור צילום: ויקיפדיה)

מטופלים עם תסמונת כלילית חריפה (ACS-acute coronary syndrome) אשר עברו בעבר ניתוח מעקפים נמצאים בסיכון מוגבר לאירועים קרדיווסקולריים חוזרים ולתמותה. מטרת מחקר זה היתה לבחון את התועלת הקלינית בהוספת פראלואנט לסטטינים במטופלים עם תסמונת כלילית חריפה אשר עברו בעבר ניתוח מעקפים. ניתוח התוצאות בוצע על ממצאים מחקר ה-ODYSSEY.

במחקר השתתפו 18,924 מטופלים עם ערכי ליפופרוטאינים אתרוגניים מוגברים למרות טיפול בסטטינים במינון גבוה, 1-12 חודשים לאחר תסמונת כלילית חריפה. המשתתפים חולקו באופן אקראי לקבל פראלואנט או אינבו פעם בשבועיים. זמן המעקב החציוני אחרי המשתתפים היה 2.8 שנים. התוצא העיקרי שנבדק היה MACE, כלל תמותה ממחלת לב כלילית, אוטם שריר הלב שאינו קטלני, שבץ אסכמי או אנגינה לא יציבה שהצריכה אשפוז. תמותה מכל סיבה היוותה תוצא משני. 1,025 ממשתפי המחקר עברו ניתוח מעקפים לאחר התסמונת הכלילית החריפה ו-1,003 לפניה.

החוקרים מצאו כי בקרב מטופלים שעברו ניתוח מעקפים לפני התסמונת הכלילית החריפה וקיבלו פראלואנט יחס הסיכויים עבור MACE ותמותה היה 0.77 (רווח בר-סמך 95%: 0.61-0.98) ו-0.67 (0.44-1.01), בהתאמה. הסיכון האבסולוטי ל-MACE פחת ב-6.4% (0.9%-12.0%) לתמותה ב-3.6% (0.0%-7.2%) בקבוצה זו.

ממצאי המחקר מצביעים על כך שבקרב מטופלים עם תסמונת כלילית חריפה רצנטית, ערכי ליפופרוטאינים אתרוגניים מוגברים למרות טיפול בסטטינים במינון גבוה וניתוח מעקפים קודם, אלירוקומאב מובילה להפחתה אבסולוטית גדולה ב-MACE ותמותה.

מקור: 

Goodman, S.G. et al. (2019) J. Am. Coll. Cardio. 74(9), 1177

נושאים קשורים:  אלירוקומאב,  תִּסמונת כלילית חריפה,  אירועים קרדיווסקולריים,  ניתוח מעקפים,  מחקרים